<h1>כד הקמח לרבינו בחיי ערך תפילה</h1>
<h2>דף י.</h2>
ה' אלהים צבאות שמעה תפלתי האזינה אלהי יעקב סלה. פסוק זה אמרו דוד ע"ה והיה מתחנן להקב"ה שישמע תפלתו, לפי שעם התפלה יתקרב אדם לבוראו. והנה דוד שריוה להקב"ה בשירות ותשבחות ריבה לפניו תפלות ותהלות מכל אשר היו לפניו, וערך שלחן התפלה לכל באי עולם, וכיון שבא דוד באת תפלה לעולם, כי הוא החזיק יסודותיה והדריך בה לכל הבריות, ולימד דעת את העם איך יתנהגו בתפלה ובתחנה לפני אדון הכל. [וגדול כח התפלה אפילו לשנות הטבע ולהנצל מן הסכנה ולבטל הנגזר. לשנות את הטבע, ממה שכתוב: ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה'. היה הכתוב ראוי לומר 'ותהי רבקה עקרה ויעתר יצחק לה' ויעתר לו', כי אין העקרות עיקר הסבה, אלא התפלה, ולא בא העקרות אלא בשביל שתבא התפלה, אם כן התפלה עיקר, ולכך רצה להקדים העיקר ולהתחיל בתפלה. וכן אמרו במדרש: מפני מה נתעקרו האמהות, מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתם של צדיקים. בארו לנו בכאן כי לא בא העקרות לאמהות אלא מפני התפלה, וכשהתפללו בזה נשתנה הטבע בהן וילדו. ואם כן הרי זה מבואר שהתפלה יש לה כח לשנות הטבע. וכן להנצל מן הסכנה, ממה שכתוב: יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים, המה ראו מעשי ה' ונפלאותיו במצולה ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו, יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג, ויצעקו אל ה' בצר להם, וכתיב בתריה: יקם סערה לדממה ויחשו גליהם, הרי שהתפלה מגינה על הסכנה. וכן כח התפלה לבטל הנגזר מחזקיהו שהוסיף לו הקב"ה בכח תפלתו חמש עשרה שנה, שנאמר: הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה, ומלת 'יוסיף' היא מורה שהיה זמנו קצוב ונגזר שלא לחיות יותר, ויפה כח התפלה לבטל הנגזר. ואמרו בברכות, אמר לו ישעיה לחזקיה: אנא אמינא לך, צו לביתך, ואת אמרת לי: הב לי ברתך, כבר נגזרה גזירה. אמר לו: בן אמוץ, כלה נבואתך וצא, כך מקובלני מבית אבי אבא אפילו חרב מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים, שנאמר: הן יקטלני לו איחל. ביארו לנו חכמי האמת בכאן כי התפלה מבטלת הנגזר במערכת הכוכבים, כי מה שאמרו בכאן 'כבר נגזרה גזרה', ביאורו: במערכת הכוכבים, שמשם הגזרות והמשפטים באים לעולם השפל בכח עליון עליהם, כי היה רואה כן בנבואתו, והוסיפו עוד באור שהתפלה למעלה מן הנבואה, כלומר מן המקום שמשם תוצאות הנבואה לנביאים.
<h2>דף יג.</h2>
אסור לו לאדם להפסיק בתפלה ולשיח באותן מקומות שאסרו חכמים לשיח בהן, והן: בין ברכה לברכה, ובין פרק לפרק, בין אמן יהא שמיה רבא ליתברך, בין קדוש לברוך, בין גאולה לתפלה. ודרשו רז"ל במסכת ברכות: מי שמפסיק ואינו סומך גאולה לתפלה למה הוא דומה, לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך, יצא המלך מצאו שהפליג, גם הוא הפליג. והמשל לומר כי כן האדם מקרבו להקב"ה ומרצהו בקילוסין ושבחין של גאולת מצרים והוא מתקרב אליו, ובעוד שהוא קרוב אליו ויש לו לתבוע צרכיו הוא פוסק. אמרו במדרש: ר' שמעון בן יוחאי אומר: לא יהיה בך עקר ועקרה, שלא תהיה תפלתך עקרה אלא שתהא נשמעת ותעשה פירות, אימתי בזמן שאתה משים עצמך כבהמתך.
